פיגוע טרקטור - פיגוע תפיסתי
קצת על העובדות, לפני שמתחילים עם הוויכוחים:
- היה פיגוע בירושלים.
- המפגע היה ערבי, כמו שהם תמיד.
- הנפגעים היו אזרחי ישראל, כמו שהם תמיד.
- הצליחו להרוג את המפגע.
ועכשיו מתחילים הוויכוחים. הנה מספר נושאי ויכוח לדוגמה:
- האם מותר להרוג מחבל?
- האם מותר להיות בטוחים שהמחבל מת, לפני שמפסיקים לירות?
- האם זה בסדר או שלא בסדר לומר "מחבל ערבי"?
- האם מותר לצחוק על האנשים שהרגו את המחבל?
ואני שואל: איך בכלל הגענו למצב, שבו אנחנו מעמידים זו לצד זו את ההתלבטות בנוגע לאויב ואת ההתלבטות בנוגע לאוהב?
אלו הן אותן שאלות אשר גורמות ל"מנהיגי" המדינה לחשוש לפני כל קבלת החלטה. זוהי בדיוק אותה חוסר החלטיות שהורגת בנו בצפון הארץ, הורגת בנו בדרום הארץ, וחוזרת להרוג בנו גם במרכז הארץ.
צודקת אדר כשהיא מתרגזת על כותבים שעושים צחוק ממוות של אנשים, כשהדם שלהם עדיין רטוב על המדרכה.
גם למחבל ערבי יש אמא. אז שאמא שלו תבכה עליו. שאמא שלו תכאב את כאבו של הבן-זונה הזה. כשמדובר באויב, יש את הפעולה הראשונה שצריך לעשות: להרוג אותו. במיוחד בזמן שהוא תוקף אותך. בהקשר הזה נכונים הדברים שכתב זאב גלילי: "אמא ערביה יקרה שלי. בפעם הבאה כשתכיני את ילדך להיות שאהיד היהודים אולי ילמדו לגבות את המחיר גם ממך"
וכשצריך להשיב אש אל מקורות ירי, אז שהאמא של המחבלים תדאג להם, ולכל מי שנמצא בסביבת מקור הירי.
בחירות בשדרות - שירת הבאסטות
עובדה: בשבועות האחרונים נפתחו בשדרות לפחות 2 באסטות גדולות לממכר אבטיחים.
השערה: יש קשר לבחירות המתקרבות בשדרות.
שאלה: מה הקשר בין בחירות לראשות העירייה, לבין אבטיחים?
מי שלא יודע את התשובה, ככל הנראה גדל במדינה אחרת.
עם השנים, בצדק או שלא בצדק, התפתח דימוי של בעלי דוכנים לממכר אבטיחים ("באסטות") בתור עבריינים. יכול להיות שזה קשור לעובדה שפה-ושם יש כמה שאינם עובדים עם רישיון עסק. שלא לדבר על רישוי למבנה. אולי זה קשור לסיפורי הפולקלור העירוניים על אודות בעל דוכן כזה או אחר, אשר הגיע אל משרד ראש-העיר ושרף אותו.
משום-מה, סיפורים כאלה אף פעם אינם מסופרים על אודות מוכרי נעליים, או משווקי פרפורמריה נשית. הסיפורים הם כמעט רק על בעלי דוכני אבטיחים.
ובשדרות, כך מסתבר, נמצאים בעלי דוכנים חכמים. אני לא אומר את זה בציניות, אלא בהערכה.
הכיצד?
ובכן, מה שבדרך כלל קורה לפני בחירות, זה שראש-העיר רץ לכהונה נוספת, ובכדי לאסוף כמה שיותר קולות הוא מבטיח כמה שיותר הבטחות. ומהי דרך טובה יותר כדי לבדוק את רצינות ונכונות ההבטחות, מאשר לבקש את מימושן עוד לפני הבחירות? אם בעלי הדוכנים לא יקבלו את מימוש ההבטחות כבר עכשיו, אז יקרו מבחינתם 2 דברים מאוד גרועים:
1. ראש-העיר המיועד ייבחר, אבל הוא יחליט ש"בדיוק עכשיו לא מתאים" לקיים הבטחות. במיוחד כשהן כרוכות בהתעלמות מעבירות פליליות (הפרה של חוק רישוי עסקים ושל חוקי התכנון והבנייה הן עבירות פליליות).
2. ראש-העיר המיועד ייבחר, אבל זה יהיה אחרי עונת האבטיחים. ואז למי זה בדיוק עוזר?
כמובן, יכול לקרות דבר הרבה יותר גרוע, וזה שראש-העיר המיועד כלל לא ייבחר. אבל גם כאן בעלי הדוכנים מספיק חכמים, ויש להם הסכמות עם כל המועמדים המובילים.
אז מה אתם אומרים, רוצים אבטיח?
אם תסתכלו מספיק זמן, תוכלו להבחין באבטיח
הספירה לאחור: בחירות בשדרות
הבחירות לרשויות המקומיות בפתח. איך יודעים? פשוט מאוד: פתאום סוגרים חורים בכביש.
עובדי העירייה הם אותם העובדים כבר 4 שנים, וחלקם אף יותר.
מנהלי העירייה הם אותם מנהלים כבר 4 שנים (וחלקם אף יותר…).
ובכל זאת, רק עכשיו לפני הבחירות החליטו האחראים על הכבישים שצריך לתקן כבישים הרוסים.
יהיה מעניין לעקוב אחרי זה ולראות, האם בזה הדברים יסתיימו, או שזוהי רק יריית הפתיחה במירוץ לבחירות לראשות עיריית שדרות.
כל קשר בין התמונה לבין שדרות, נמצא במוחו של הקורא בלבד (צילום: Morrison House)
שיר קצר: ערב קר
שיר קצר מתוך האתר האישי של עבדכם הנאמן. במקרה היום ראיתי אותו שוב, וחשבתי שהוא די מתאים לכאן. מקווה שתאהבו.
ערב קר
ערב קר ירד בקצה עולם
אוויר צונן החל דרכו אלינו,
ואנו שוב בורחים אלי מפלט
אך אין אף כוך אשר עוד יצפיננו.
מחר נקום, נרים הראש אל-על
ונסתכל על אותו ערב קר בלי-דעת,
שכן הקור אשר היה כה מר
הוא לא זכה לראות את נפשנו כורעת.
אנחנו העומדים אל מול הקור
אנחנו מאלפים את המפלצת,
החורף תם והנה קיץ בא,
את קיר הקרח התקווה פורצת.
(צילום: ٭betenoir٭)
מקומות בטוחים יותר ממדינת ישראל
להלן מובאת רשימה (חלקית לחלוטין) של מקומות שיותר בטוח לגור בהם, מאשר במדינת ישראל.
בסוף הרשימה גם ארשום מהו המדד שלי לבטחון בהקשר הזה.
אז הנה היא, הרשימה: אל ההמשך… »